יום חמישי, 6 בדצמבר 2007

הגיגים של ילדים 85: מכבי נגד אריס?

חופשת חנוכה.
הגיע הזמן להרחיב את ההשכלה הספורטיבית של הבנות: יושבים לצפות במשחק כדורסל של מכבי בטלוויזיה.

ואז - מיתר שולפת:
"חשבתי שהיוונים מתו, איך הם משחקים כדורסל?"




לחן: "למה האיש הכתום רץ על המגרש?"
מיתר: "זה השוער!"
עוגיה מתקנת: "לא, זה השופט"
מיתר: "אז את מי הוא מַשפִּיט?"



ועוד אחד של מיתר:
"אם המשחק היה על דשא, זה היה כדורגל!"



מיתר: "אבא, תראה איך אני מזייפת חתימה!"
אני מסתכל. "מה כתוב פה?"
"כתוב כאן מיתר"
"נראה לי שלא הבנת. זיוף זה כשמציירים חתימה של מישהו אחר!"
"אבל זאת לא החתימה האמיתית שלי!"

יום שישי, 16 בנובמבר 2007

פלאפון: עברית קשה שפה?


ככה נראה הסרטון בתחילתו ובסופו (לא נגעתי):






















הלו, פאלפון? קולטים?
למה לא שתוסיפו את המודעה הבאה? חסכתי לכם את הגרפיקאי!













נ.ב. הפעם אני לארג', זמן אוויר על חשבוני. וכדאי שתקחו הרבה. (אוויר)

יום שישי, 2 בנובמבר 2007

יום שלישי, 9 באוקטובר 2007

הגיגים של ילדים 84: בגרות

עוגיה: לחן, יש לי משימה בשבילך!
לחן: מה?
עוגיה: רדי למכולת ותביאי לחם טרי, כדי שנוכל להכין לכן פרוסה.
מיתר: אמא, אני רוצה לרדת!
עוגיה: סליחה, זאת משימה שנתתי ללחן.
לחן (מקניטה): וחוץ מזה את עוד קטנה!
מיתר (מתעצבנת): לא נכון! אני בכיתה א', ואפילו עשיתי כבר מבחן!

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

רצח משחור לאדום

הַפַּעַם, הַמִפְלָץ
הִכָּה בְּרָאשְׁלָ"צ.
יַדּ כֵּהָה הֻרְמָה
סַכִּין חַדָּה דִּמְמָה.
רוֹצֵחַ נִתְּעָב
שְנִטְּלוּ הֵסְבֵּרָיו -
הַאִם קֶטַע מִיסְטִי
אוֹ נָתּוּן סְטַטִיסְטִי?

"25% מכלל הנשים הנרצחות על ידי בני זוגן בישראל הן יוצאות אתיופיה" (שם)

יום חמישי, 4 באוקטובר 2007

אימפרוביזציה היא לא רק אסוציאציה לאינטרפרטאציה

ערן ידידי, המוכר לכם אולי בתור כותב הבלוג של abahilel בתפוז, פותח סדנת אימפרוביזציה. בניגוד לסדנאות וחוגים המתהדרים בשם זה בשוק המסחרי, מדובר הפעם במשהו אחר, באמת. אין זה חוג למשחק, לא מדובר בגרסה בתשלום לאלו שחלמו להשתתף ב"של מי השורה הזו" וההומור כאן הוא כלי, אחד מני רבים, ולאו דווקא המטרה. לא אכביר במילים - אפשר לקרוא על הסדנא כאן: אימפרוביזציה (גוגל, זה בעיקר בשבילך 😉)

מהו בעצם אלתור? אשתמש במונחים בלוגוספריים: "תגובה לקטע" או לכל סיטואציה עשויה להיות מושכלת, יכולה לנבוע מספונטניות וכושר הבעה, אבל גם יכולה להיות אחרת - מפתיעה, בלתי צפויה, מרגשת, משעשעת, והחשוב מכל - ממוקדת למטרה. למה בעצם אנשים מגיבים? האם מדובר בנסיון משיכה אגוצנטרי ("מוזמן לשלי!"), הצורך להביע דעה אישית, הרצון לעודד את הכותב להמשיך ולכתוב, או שזהו טבעו של אדם אקטיביסטי? ואולי שילוב של כולם יחד?

אני מזמין את כל מגיביי ומוקיריי לניסוי קטן: אם החלטת להגיב לפוסט זה, נא לציין במסגרת התגובה את הסיבה שגרמה לך להגיב. בנוסף אפשר להגיב לתגובות עצמן באותו אופן - כלומר עליך לרשום קודם כל למה הגבתם לתגובה. נראה מה ייצא.

"הלאה הגלובליזציה, יחי האימפרוביזציה"

יום שלישי, 2 באוקטובר 2007

הגיגים של ילדים 83: אמא חורגת

אנחנו מחפשים מתנה לעוגיה בחנות של רשת גדולה.

מיתר מחטטת במדף ה-Accessories ומוצאת שרשרת אבנים מעניינת:














"אבא, בוא תראה את זה, איזו שרשרת יפה, מתאימה לאמא..."

והיא שולפת אותה מהוו, מחזיקה ביד, הפרצוף מתכווץ קצת... ואומרת:

"יוּוּוּ... איזה כבד זה, מתאים יותר לאמא חורגת..."